לאהוב את הגוף אחרי לידה 

שלום לכולן, אני רוצה לשתף אתכן בתקציר של הרצאה שנתתי לנשים אחרי לידה, שאני מאמינה שיכול לעזור למי שרוצה לאהוב את הגוף שלה קצת יותר.

הגוף לרוב נמצא בעדיפות אחרונה.

גם אם אנחנו דואגות שיראה טוב, מעטות דואגות לו באמת, בודקות מה הוא צריך, למה כואב לו, מה הוא רוצה.

מעטות הנשים ששמות אליו לב מתוך אהבה והערכה אמיתית. זה מתחיל מזה שיש לנו כבר מגיל צעיר טענות לגבי איך שהוא נראה. עוד לא הכרתי אפילו אישה אחת שמרוצה לגמרי מהגוף שלה. תמיד יש משהו שהיה יכול להיות יפה יותר, רזה יותר, מוצק יותר, גדול או קטן יותר או סתם שונה.

כבר בתור ילדה שמתי לב שאף אחת מהחברות שלי לא אהבה את השיער שלה. גם בנות שחשבתי שהשיער שלהן יפהפה. תמיד היה מה להגיד עליו - או שהיה חלק מדי, או מתולתל מדי, עם יותר מדי או פחות מדי נפח, עבה או דק, והצבעים, כמה דיונים היו על איזה צבע שיער יפה יש למישהי אחרת. לי עצמי היה שיער שלא אהבתי, ושמשום מה לא הסתדר לי אף פעם כמו שרציתי. ואז יום אחד פשוט הבנתי שאף אחת לא מרוצה מהשיער שלה, ושבטח מישהי היתה רוצה שיער כמו שלי. מאותו הרגע, החלטתי שאני מרוצה ממנו, שהוא יפה בשבילי ושאני אוהבת אותו כמו שהוא. מאז אנחנו ביחסי חברות מצוינים. הוא לא קופץ, ואני לא מציקה לו עם חומרי עיצוב לשיער.

ובחזרה לנושא העיקרי.- הגוף שלנו. אנחנו גדלות ואז מגיע השלב שבו אנחנו רוצות ילדים. והגוף קולט את ההריון. ושוב, הרוב הגדול של הנשים רק מחכות שההריון יגמר והלידה תעבור כבר, כי קשה עם הגוף. וכמובן שבמקום לברך את הגוף ולהעריך אותו על העבודה הקשה שהוא עושה, אנחנו שוב מתלוננות.

הפרק הכי גדול בספר הריון ולידה הוא על הכאבים והחולשות השונות בהריון. והגוף מקיא, וגדל, ונמתח, וחם לו, וכבד, ועייף, וההורמונים משתוללים, ותוך כדי כך הוא דואג לגוף הקטן שגדל בתוכו שלא יחסר לו דבר, ובסוף הוא עושה שמיניות באוויר כדי שהתינוק יוכל לצאת, בדרך הוא לפעמים נחתך או נקרע, עובר עליו כל כך הרבה. וכל זה כי רצינו תינוק.

כמה מדברים על התקופה שאחרי הלידה, על איך להסתדר עם התינוק החדש, על השינויים בזוגיות, שצריך לשים לב קצת לבעל, ושכדאי לשתות הרבה ולאכול שיהיה חלב לתינוק, וכן, הגוף עבר איזו טראומה וצריך לתת לו זמן להתאושש, אז כדאי לנוח כמה שאפשר וזה יעבור. וכמו תמיד הגוף נשאר בעדיפות אחרונה.

אז נחים כמה שהתינוק מאפשר, אבל למי יש זמן לשים לב באמת לגוף. או לטראומות שלו.

השאלה שנשים אחרי לידה עסוקות בה הכי הרבה - כמה ירדת, והאם חזרת למשקל הקודם שלפני הלידה.

ועל זה עוד יש תיאוריות משונות, למי יהיה קל יותר ולמי קשה יותר לרדת. וכל אחת (או לפחות הרוב) יודעת גם להגיד בדיוק כמה קילוגרמים עלתה בכל הריון.

ואני שואלת, למה בעצם שהגוף יחזור להיות כמו קודם?

 החיים שלך יכולים לחזור להיות כמו קודם? הזוגיות שלך לא השתנתה בעקבות הלידה? סדרי העדיפויות שלך לא השתנו? היחס לאמא שלך הוא כמו קודם? היחס בכלל למשפחה, לאחים ואחיות? היחס שלך לקריירה שלך הוא כמו קודם? השינה שלך לא השתנתה?

יש משהו שלא השתנה כתוצאה מהלידה?

אז למה אנחנו מצפות דבר כזה מהגוף?

כל החיים התהפכו, אבל הגוף, לא, הוא צריך לחזור להיות בדיוק כמו לפני הלידה. ושוב אנחנו מתלוננות עליו, על סימני המתיחה, על המשקל העודף, על ורידים בולטים, על צלקות, על שיער שנושר, על החזה שנופל ולא חסרות עוד טענות.

תראו, הגוף היקר הזה שלכן נתן לכן את המתנה הגדולה ביותר האפשרית, ככה, כי רציתן. והוא מוכן לחזור על זה שוב ברגע שתרצו. מה יקרה אם תברכו אותו היום על האהבה הגדולה שהביא לכן, אם תתנו לו קצת יחס אוהד, קצת הערכה על המאמץ שלו, על העבודה הקשה שעשה עבורכן?

תסתכלו עליו לפעמים כאילו הוא הפועל הטוב והנאמן ביותר שלכן, שימשיך לעבוד בחריצות גם אם תקטרו כל היום, אבל תחשבו מה זה יעשה לו אם מדי פעם תתנו לו מילה טובה, לא רק ביקורת. הוא כל כך ישמח לראות שאתן גם מרוצות ממנו לפעמים. שאתן בכלל שמות לב למה שהוא עושה בשבילכן. ובכזאת אהבה ומסירות.

אני רואה את הגופים היפים שלכן, נשים אהובות, כמו פועלים שעובדים קשה לסיים פרוייקט חשוב, ולא החליפו בגדים כבר הרבה זמן, הם כואבים ומותשים ועדיין מנסים לעמוד בקצב, הידיים שלהם מיובלות ואדומות וכואבות, תחשבו איך הם ירגישו עכשיו אם תגידו להם תודה.

אם התחברתן לדברים שכתבתי ואתן רוצות לקבל מסרים נוספים של תמיכה בגוף היקר שלכן, אתן מוזמנות להרשם כאן.

אפשר גם להצטרף אליי לפייסבוק, לדף תרגוף לאנשים בריאים.